כוחה של אמונה - המסע אל ההיריון


היום אנחנו יודעים שהמאמץ היה שווה כל רגע ורגע..!
זה היה תהליך ארוך שדרש מאיתנו המון סבלנות
ובעיקר אמונה! אך חשוב לציין ללא ייסורים!
אילן (בן-זוגי לשעבר) ואני עוד לא תכננו הריון אבל אמרנו
שאם יהיה נקבל אותו בברכה.
לא מנענו הריון אך גם לא קידמנו את העניין.
מבלי לשים לב עברו להם כמעט שנתיים ללא הריון ואצלנו נדלקה נורה אדומה.
היינו בבדיקות ועל פניו לא נראתה בעיה שניתן להגדירה "רפואית".
בביקור אצל הרופא, קיבלתי מרשם לרכישת זריקות הורמונים
ומכאן היינו אמורים להתחיל את סדרת הטיפולים המקובלים ברפואה הקונבנציונלית. מבחינתי זה היה הביקור האחרון אצל הרופא תוך כדי שאני מציינת לעצמי שבביקור הבא אהיה כבר בהריון!
זאת הייתה תחילתה של דרך חדשה. חיפשתי דרכים אחרות
וידעתי שהן קיימות. שיניתי תזונה, עברנו למזון בריא, אוכל אורגני,
תה צמחים שמנקה את הגוף מרעלים, דיקור סיני וכו'
אך עדיין לא היה שינוי. הייתה לי ידיעה פנימית חזקה
שאני יכולה להצליח במשימה מבלי להרעיל את הגוף בכימיקלים.

היה לי חשוב מאד לא להפר את האיזון ההורמונאלי בגופי, ובעיקר לעשות את זה ברוגע וללא מתחים וכאב (כפי ששמעתי סיפורים מסביב).
במסגרת החיפוש אחר דרכים אלטרנטיביות, הגעתי (בוודאי לא במקרה) לאישה נפלאה שמטפלת בתיקשור ובמסאג'ים מיוחדים. כבר בטיפול הראשון הרגשתי שמצאתי את המקום שחיפשתי. היא "חיברה אותי לתדר" (כפי שקוראים לזה אנשים מהתחום) ופתחה בפני דרך חדשה ומרתקת שלא הכרתי קודם. קיבלתי את הביטחון והחיזוקים להמשיך בדרך שלי ללא התערבות רפואית. אמונתי הלכה והתחזקה ועימה ההבנה שיש צורך בעבודה עמוקה על תהליכים נפשיים פנימיים, ועל פתיחת חסימות אנרגטיות בגופי.
מבחינתי זה היה נפלא, הרגשתי שמצאתי את הכוון הנכון לי. אך מבחוץ הפעילו עלי לחץ סביבתי שהלך וגבר, בטענה שאנחנו לא עושים את מה
ש"באמת" צריך לעשות או את מה שמקובל לעשות, ואולי אפילו טוחנים מים ומבזבזים זמן יקר (בשל גילי המאוחר).
אני, שפתאום הבנתי את כוחה העצום של האמונה, עמדתי איתנה מול כל המתקפות, יודעת שמדובר בגוף שלי, ואיש מלבדי לא יוכל לקבל החלטות עבורי או לשכנע אותי שהדרך הנכונה היא דווקא הדרך הקונבנציונלית.
זה לקח כמעט שנתיים נוספות והרבה סבלנות. במשך התקופה הזו הריתי פעמיים ועברתי הפלות ממש בתחילת ההיריון.
בפעם השלישית ההיריון נקלט, אך בשבוע השמיני העובר הפסיק להתפתח ונאלצתי לעבור הפלה יזומה בבית חולים.
כל אישה יודעת שלעבור הפלה זה לא פשוט, ותחושות האובדן והתסכול הן חזקות וכואבות...
אך מאחר ואני טיפוס אופטימי מטבעי, החלטתי לזרום עם הדברים ולראות את הכוס המלאה. שמחתי שאחרי כל הניסיונות הגוף שלי בכל זאת קולט הריון, וזו בהחלט הייתה נקודת אור מעודדת. הרגשתי שהעבודה הרוחנית, הנפשית , ההרפיות התזונה ושוב אני חוזרת על מילת המפתח – האמונה, נושאים פרי, ובאפריל 97 נקלט ההיריון שהיה תקין והתפתח יפה. השמחה הייתה גדולה, אך פתאום דימום חזק ביותר שוב העלה את הפחד הנורא הזה לאבד את התינוק. הרופא יעץ לי לשכב יומיים בבית לפני שאגיע אליו לבדיקת אולטרסאונד, והמחשבה על מה באמת קורה שם בפנים הייתה מאד קשה.
בנקודה זו אנו עולים מדרגה, לשלב הבא של הסיפור.

למחרת הדימום שלי (ובלי קשר) נסעה אמי לבית הלל שבגליל, למטפלת הוליסטית העוסקת במספר תחומים.
אמי הייתה מלאת חרדות והחליטה להתייעץ איתה גם בנושא ההיריון שלי. אחר הצהריים קיבלתי טלפון נרגש מאמי, המודיעה לי שאני יכולה להירגע – העובר בסדר, ההיריון הזה יצליח, אם כי עלי לשמור עליו.
למחרת נסעתי לאולטרסאונד והרופא שלי (שמאד לא רצה לבשר לי על הפלה נוספת) שחרר אנחת רווחה, ובשמחה גלויה אמר: "איזה יופי, יש עובר! יש דופק! הכל בסדר".
בדצמבר 97 נולדה שירה בלידה מדהימה במשגב לדך, והביאה הרבה אור לחיינו.
בגיל שלושה שבועות, כמו להרבה תינוקות, התחילה שירה לסבול מהתופעה הידועה בשם "קוליק" – גזים.
אני כבר ראיתי בדמיוני איך הילדה שלי הולכת לעבור את מסלול הייסורים הידוע והכל כך קשה הזה.

לקח לי שלושה ימים (של סבל) להבין שלאחר מספר שנים של עבודה רוחנית אנרגטית, ויכולת לתקשר, יש לי את הכלים לעזור לה ואולי אפילו למנוע ממנה את כאבי הגזים. הקשר בין המזון שהאם אוכלת, לבין השפעתו על התינוק היונק, היה מאד ברור לי מכל החומר שקראתי וידעתי שבשיטת האלימינציה ייקח לי הרבה זמן והרבה תסכול לאתר, אם בכלל , את המאכלים הבעייתיים הגורמים לשירה לגזים.
בעזרת ניצה (שבדיוק באה לבקר אותי) עברנו על רשימה ארוכה של מזונות שאני אוכלת או עלולה לאכול, כשאנו משתמשות במטוטלת כדי לחדד את התשובות, מה מותר ומה אסור. וכך התקבלה רשימה של מזונות שאסור לי לאכול, כי מערכת העיכול של שירה עדיין אינה בשלה בכדי להתמודד איתם.
לתדהמתי הרבה, תוך עשרים וארבע שעות מהרגע שהורדתי מהתפריט את "המזונות האסורים", נעלמו לשירה הכאבים ובזאת סיימנו את פרק הגזים בחיים שלנו ( למעט פעם אחת שאכלתי בטעות בננה, ותוך עשרים וארבע שעות הופיעו גזים והפרו את שלוות הערב).

שירה גדלה ובגיל ארבעה חודשים הרגשתי שמשהו חדש קורה לי. בוקר אחד קמתי בתחושה שנפתח ערוץ חדש בחיים שלי,
כנראה סוג של הארה, והבנתי שיש לי תפקיד, אולי שליחות – לעזור לתינוקות הסובלים מגזים - קוליק (colic).
שיחה עם ניצה אישרה וחיזקה את ההרגשה, וקיבלתי אור ירוק להתחיל לפתח את העניין. החלטתי לעזוב את תחום העיצוב בו עסקתי ולהתמקד בטיפולים בתינוקות דרך התזונה של האם המיניקה. לאט לאט עברה השמועה והתחילו להגיע אמהות עם תינוקות סובלים, וביחד מצאנו מה מותר ומה אסור לכל אמא לאכול כשאצל כל אחת ואחת הסיפור שונה.
ואכן ב-12 שנים האחרונות אני עוסקת בטיפול בתינוקות הסובלים מגזים ומנסה להקל עליהם את קשיי ההסתגלות לעולם שכל כך חדש להם ולאפשר נחיתה רכה יותר!
לשמחתי, ברוב המקרים הכאבים נעלמים ואושר רב נגרם לי עם כל שיחת טלפון של אמא נוספת המבשרת בהתלהבות על תינוק רגוע ושלו.
רציתי לשתף אתכם בסיפור שלי ולהביע בהזדמנות זו תודה לאילן על התמיכה לאורך כל התהליך ותודה מיוחדת לשירה בתי היקרה על שהאירה לי את הדרך ושינתה את חיי!!!