גזים – תינוקות מדע ודון קישוט

מאת: אילת שלו

 

 

 

כל כך הרבה פעמים אני נתקלת בדעה האומרת שאין קשר בין האוכל שאוכלת האם המניקה לבין הגזים של התינוק.
משפט זה נאמר על ידי אנשי מקצוע רבים מתחום הרפואה, ההיריון הלידה ועוד...
ואני כבר 15 שנים תוהה לעצמי מה הבסיס שהביא לתובנה שהקשר הזה לא קיים?
יותר ויותר אני מבינה שכשיש קושי למדע להוכיח משהו, מייד מתבססת דעה נחרצת שהדבר לא קיים, כי הוא לא הוכח מדעית!
שנים של עבודת שטח בתחום מוכיחים לי בדיוק את ההפך!
לאורך כל הקריירה שלי אני מרגישה כמו גלילאו שטען שהארץ מסתובבת סביב השמש בניגוד מוחלט לדעה המקובלת בתקופתו.
הוא נענש, הוחרם, ובילה 10 שנים מחייו במעצר בית רק כי העז להגיד דברים אחרים.
גם דון קישוט נלחם כל חייו בטחנות הרוח ואפילו שנחשב לדמות "הזויה" בתקופת כתיבת הספר, בעיקרון הוא צדק!
"כולנו יודעים מניסיוננו שאנשים מסוגלים להפתיע ואז מתגלית אמת נוספת החבויה
מתחת לאמת הנראית לעין... לעיתים מתברר, שמצב זה או אחר איננו כלל כפי שתיארנו לעצמנו.
ההיסטוריה מראה דוגמאות לא מעטות של אנשים שסבלו יחס של לעג ובוז בשל מלחמתם חסרת הסיכוי, ולבסוף זכו בכל זאת לראות בהצלחת משימתם, הודות לעקשנותם"
(דון קישוט: אשליה ומציאות, מחברת: דפנה עבר-הדני)

דוגמא נוספת מימינו אנו, הוא המדען דני שכטמן שבמשך שנים ניסה להוכיח לאקדמיה המדעית את גילוייו בנושא הגבישים. האקדמיה סירבה להכיר בכך, כי זה לא התאים לאמונות הקודמות שידעו והכירו.
על פרופסור שכטמן לא צריך להוסיף, הסוף ידוע לכולם, חתן פרס נובל על התגליות המרעישות שגילה, התמיד, התעקש ולא ויתר!

אינני באה במאמר זה לצאת נגד המדע, אלא רק להסב את תשומת הלב שיש גם גישות אחרות. גמישות, פתיחות מחשבתית ויציאה מהקופסא, לרוב גם מאפשרים לנו גדילה וצמיחה הרבה מעבר למה שנדמה לנו שאנחנו יכולים.
לפני 15 שנים, כשנולדה בתי הבכורה והחלה תקופת הגזים, כולם אמרו שאין מה לעשות! משפט שהוא מייאש מעצם קיומו ומשהו בתוכי סרב בתוקף ללכת עם הזרם, להאמין ולקבל את האפשרות הזו כדרך החשיבה היחידה.
הרצון למצוא פתרון לנושא הגזים היה גדול ממני, ולמרות שקמו לי מתנגדים רבים על הדרך, היה לי חשוב ללכת עם האמונה שלי שמהר מאוד הוכחה כנכונה וגם הביאה עימה תוצאות מרעישות (או אולי "שקטות") – תינוקת רגועה לגמרי שלא סובלת מגזים!
(ולאחריה תינוקות רבים אחרים שסבלו וחדל!)


אני רוצה רגע להתייחס לצד הפיזיולוגי של הקשר בין האוכל של האמא המניקה לבין הגזים  אצל התינוק, ולהתחיל ממש מהבסיס (חומר לימוד של כיתה ח' במדעים).
כשאנו אוכלים, המזון מתעכל במערכת העיכול ומשם מתפרק ועובר למערכת הדם, או במילים אחרות, מערכת ההובלה. המזון והחמצן שאנו נושמים,עוברים למערכת הדם ומשם אל כל התאים בגוף. המזון והחמצן הם מקור החיים של התאים ושל הגוף ככלל.
חלב אם נוצר מהמרכיבים המפורקים שהדם מוביל ממערכת העיכול אל השד.
"המפעל" המופלא הקיים בתוך השד מייצר את החלב, ודרך צינוריות החלב הוא עובר ישירות אל התינוק.
האם ייתכן בתוך תהליך שכזה שהמזון שאוכלת האם לא מגיע לתינוק???
למה איך???  יש לו שלט "עצור" האומר לו לא לעבור אל החלב? איך יתכן ותהליך זה נקטע באמצע הדרך, ויש נתב האומר למזון זוז הצידה, אתה לא נכנס??? זה הרי מנוגד לכל הגיון!
הטענה היא שהמולקולות של המזון כן עוברות בחלב, אך הן מגיעות מפורקות ועל כן לא יכולות להשפיע על התינוק.
כאן לדעתי הטעות הגדולה של אמונה וחשיבה זו. גם מולקולות מפורקות המגיעות לחלב משפיעות על התינוק, וארחיק ואומר שאפילו ברמה האנרגתית, יכולה להיות השפעה על התינוק באופנים שונים.
(שמעתי לפני שנים רבות הרצאה של יועצת הנקה שסיפרה על מחקר שנעשה על חלב אם ונמצאו בו גם מולקלות שלמות שלא התפרקו...)
אגב היום המדע כבר כן הצליח להוכיח את הקשר הזה גם בהקשר של גזים/קוליק וגם בהקשר של דם בצואה אצל תינוק, אלרגיות, ומחלות שונות הקשורות לתזונה.
גם רופאים, מומחי גאסטרו,  טוענים שדם בצואה אצל תינוק נובע מאלרגיות למזונות מסויימים שאוכלת האם המניקה. אם המזון הזה עובר לגוף התינוק, הרי ברור שקיימת השפעה מידית על מערכת העיכול שלו, ובאופן אוטומטי גם על כאבי הגזים שלו.
עניין נוסף היכול להעיד על הקשר הזה הוא נטילת תרופות ותוספי מזון. על כל תרופה שכזו כתוב שיש להתייעץ עם רופא  בזמן הריון והנקה. כל רופא יודע ורגיש לעובדה שהתרופות עוברות בחלב ומגיעות אל התינוק. ושוב נשאלת השאלה המתבקשת
תרופות כן עוברות ואוכל לא????  חומר למחשבה!

מצרפת לינק ל-2 מחקרים מדעיים שהצליחו להוכיח את הקשר הזה
http://ayeletshalev-tipulbegazim.com/research.html


אני עוסקת בתחום הגזים וחוקרת אותו מכל כיוון אפשרי במסגרת עבודתי.
אם המדע היה משתמש בנתונים שאספתי במשך השנים, כבר מזמן ניתן היה לעשות מחקר מדעי-סביבתי שתוצאותיו היו בודאי מפתיעות אנשי מקצוע רבים ומלומדים, הדוגלים בטענה שאין קשר בין אוכל לגזים. יתכן ואז היו משתכנעים שמחקרים הנעשים בקרב קבוצות קטנות של אנשים, מבלי להיכנס אל הפרט ואל התאמות אישיות לכל אמא, לא יכולים להשתוות לתוצאות אמת המתקבלות בשטח, בעבודה יומיומית, תוך כדי ליווי האמא ובדיקת ההשפעה של השינוי התזונתי על התינוק. (וזאת אני אומרת עם כל הכבוד והערכה שיש לי למחקרים מדעיים ולמדע בכלל, אך אמצעי המחקר מוגבלים לקבוצות ועדיין אין את הכלים לבחון כל פרט לגופו).


על פי הנתונים שלי, מכל שנות עבודתי, אני יכולה להעיד שב-94% מהמקרים, הגזים אצל התינוקות נעלמו לגמרי, מספר ימים לאחר שהאם שינתה את התזונה שלה. (מדגישה שוב, ברמה האישית ובהתאמה מוחלטת לתינוק הספציפי שלה).
(ב- 6-7% מהמקרים האחרים הסבל של התינוק היה מסיבות נוספות, אך זה כבר נושא אחר שכתבתי עליו בפירוט במאמר אחר).
http://ayeletshalev-tipulbegazim.com/articles.html 


כשמדובר על עבודת שטח  ועל 3000 תינוקות, זה כבר הרבה מעבר למחקר מדעי תיאורטי, זה כבר החיים עצמם. החיים חזקים מאיתנו ואי אפשר להתעלם מתוצאות אמת בשטח, ולהיאחז בשם המדע בסיסמאות שכבר לא משקפות את המציאות עצמה!
חבל לי וכואב לי כל כך לשמוע אנשי מקצוע מכובדים, ותיקים ומלומדים, בתחום ההיריון והלידה, שעדיין אומרים ליולדות שלהם משפטים כגון:
"אין קשר בין גזים לאוכל, תאכלי הכול!"
גזים? אין מה לעשות! זה יעבור..."
או משפט "מדהים" שאפילו אותו אני שומעת: "גזים??? אין דבר כזה בכלל!"
וואוו! זה כבר מבחינתי שיא של הכחשה.
כנראה שקיים פחד תהומי מהעובדה שאימהות מיניקות משנות את התפריט שלהן, וזה נתפס כ"עונש" לאמא. הפחד הזה יושב על משהו עמוק ומאיים, אולי חשש שהאם תבחר להפסיק להניק כדי לא להיות בתוך מגבלות של תפריט.
התפיסה שלי היא הפוכה לגמרי. העונש הגדול הם הגזים! הסבל של התינוק ושל המשפחה כולה ועם זה הרבה יותר קשה לדעתי להתמודד, מאשר עם הורדה של מספר מזונות מהתפריט. (לתקופה מאוד מוגבלת)
ולנושא ההנקה, כל מי שמכיר אותי יודע כמה ההנקה חשובה בעיני וכמה אני תומכת בה בכל נימי נפשי ונשמתי. את בנותיי הנקתי עד גיל שנתיים (כל אחת) באהבה והנאה רבה.
גם המטופלות שלי יעידו עד כמה אני מעודדת אותן להניק ומסבירה להן שכשהן מניקות הן יכולות לשנות את התזונה של עצמן ולעזור לתינוקות שלהן לא לסבול מגזים.
(וזה כמובן רק עוד יתרון אחד בנוסף לכל היתרונות האינסופיים של ההנקה באופן כללי).
לעומת זאת, היום תינוקות רבים רגישים לחלב פרה ולסויה ועל כן מגיבים קשה לפורמולות השונות המורכבות משני מרכיבים בסיסיים אלו. קשה יותר לעזור לתינוק שלא יונק מאשר לאלו שכן, ועל כן גם סיבה זו יכולה לעודד את האמא אפילו עוד יותר להמשיך להניק, ולדעת שהיא עושה את הטוב ביותר בשביל התינוק שלה!!!
הניסיון שלי מעיד ששלושת החודשים הראשונים של התינוק יכולים לעבור ברוגע ושלווה
ולהביא הרבה שמחה ואור למשפחה כולה.
אני מודעת לעובדה שהורדת מזונות מהתפריט היא אכן משימה לא קלה בכלל לאישה אחרי לידה. אך אם נשים על כף המאזניים  - שינוי תזונתי מול הסבל הכאב והתסכול שמרגישים התינוק והוריו בזמן התקפת גזים; אני בטוחה שה"הקרבה" הזו, על כל הקושי שלה, שווה כל רגע של שקט ועדיין קלה יותר ומתגמלת הרבה יותר מלאכול אורז ובננות, ושאר מזונות העלולים לגרום לגזים.
ועדיין, למרות הורדת המזונות שמכעיסה אנשים מסוימים, נשאר לאמא הרבה מה לאכול, כולל כל אבות המזון ואפילו בצורה שיכולה להיות משביעה ומגוונת!

הכול תלוי בתפיסה חברתית ואישית מה נחשב "עונש" ואיפה בעצם ניתן להפוך את הקושי ליתרון, ולתקופה מסוימת "להתאפק" ממזונות שאנחנו האמהות מאוד אוהבות - תמורת תינוק שקט ורגוע!
אני באופן אישי לא הייתי מוכנה לעבור יום אחד נוסף של גזים, ולחשוב שעוברים את זה במשך 3 חודשים, נראה לי ממש לא אנושי.
וכשהתינוק לא סובל מגזים, יש לאמא הרבה יותר זמן לדאוג לעצמה, לבשל, לערוך קניות ולנהל חיים נורמלים ומאוזנים יותר, ואפילו אולי לאכול טוב יותר!

ונכון, יש גם דברים נוספים מלבד הגזים, הגורמים לתינוק לבכי ולאי נוחות. ואף בעיות אקוטיות שדורשות התייעצות עם אנשי מקצוע ומומחים כמו יועצות הנקה, רופאים,ומטפלים שונים ומגוונים, וכן, חשוב מאוד לפנות למומחים כדי לקבל עזרה.
קיימות כמובן הרבה שיטות ודרכים לעזור לתינוקות
ומה שאני מנסה לומר לאורך כל השנים הללו, זה שאפשר למגר את הבעיה מהשורש שלה. מראש לא להכניס אותה לגוף של התינוק ובכך ניתן למנוע את הגזים לגמרי.
וכשאין גזים, אין צורך לטפל באופן סימפטומטי ויום יומי בכל פעם שלתינוק יש התקף,
הוא פשוט לא סובל!!!

לגבי הרעיונות והפתרונות האחרים לעזור לתינוקות סובלים כמו:
עיטוף, קיפולי רגליים, מנשא, מסז', קפיצות על כדור פיזיו, בייבי יוגה, צעד ראשון
ועוד שיטות רבות וטובות – אין ספק שהדברים הללו נהדרים ומועילים, אך לדעתי הרבה יותר כייף ואפקטיבי לתת לכל השיטות הללו לבוא לידי ביטוי כשהתינוק רגוע ויכול גם ליהנות מהן, ולאו דווקא בניסיונות חוזרים ונשנים להקל עליו את הכאב. שיטות אלו טובות מאוד להתפתחות התינוק, לביטחון העצמי, לאהבה, חיזוק חגורת הכתפיים, חיזוק המערכת החיסונית, השרירים, הרפיה, ועוד אינסוף יתרונות!!!

 

אני מזמינה אתכן נשים יקרות להיכנס לאתר שלי, לקרוא את הסיפור שלי

ודרכו תוכלו להכיר את המסע של חיי, אותו מסע שהביא אותי בסוג של "הארה", לתובנה ששום דבר לא קרה סתם,  היו סיבות לכל דבר, והתוצאה היא אותו ייעוד שהתגלה בפניי – לעזור לתינוקות הסובלים מגזים וליילד את הפתרון שלא היה קיים עד אז.

יש באתר גם מאמרים שלי ומחקרים מדעיים שנעשו בעולם ובכל זאת מצליחים להוכיח את הקשר הכול כך  הדוק שבין תזונת האם המניקה לבין ההשפעות השונות שלה על התינוק!!!